"יצא לי לראות את החדש של אלמודובר, "העור בו אני חי
,סרט שונה מכל סרטיו של אלמודובר עד כה,
נכנס תחת קטגוריה של מותחן אימה
,המאסטר בהחלט המציא את עצמו מחדש,
לאחר שקצת חזר על עצמו בסרטיו האחרונים
,על הדרך, גם "קימבק" את אנטוניו בנדרס בתפקיד
שלא חושף רגשות, בכלל,רגש לא תמצאו שם,
גם לא צבעים עזים כאדום,
המאפיין את סרטיו בעבר, אלמודובר הצליח לשלב שוב
את ההתעסקויות בסוגיות של מגדר,
מיניות בכפייה, יחסים עם האם, אך גם סוגיות אתיות
ופילוסופיות בנוגע לגבולות הרפואה
מעניין אותו לבחון איך אנשים מגיבים כשהם בסכנה
ומעטפת העור כמקבילה למעטפת הנפשית של האגו,
מבוסס על תיאוריה של דידייה אנזייה הפסיכואנליטיקן
"בסרט ניכרות השפעות מכמה סרטי אימה, אני מצאתי בו,
בין השאר, את "שתיקת הכבשים בהתעסקות עם העור,
טראנסג'נדריות וחוסר הרגש הנלווה
לסיכום ומבלי להכניס ספויילרים סרט מפתיע,
מבריק ושווה צפייה לבעלי קיבה חזקה
